א'

אגירות- נפח המים המשתחרר מיחידת שטח של אקווה בגלל הורדת העומד ההידראולי ביחידה אחת.

 אגן ניקוז- אזור יבשתי המוקף בהרים שממנו מתנקזים מים בערוצים אל המקום הנמוך ביותר. האגן נקרא גם "אגן היקוות" על שם המים הנקווים ממנו.

אוגר תפעולי- נפח המים הניתן לניצול, ומצוי בין המפלס המרבי והמפלס המזערי במאגר.

אוסמוזה הפוכה- טכנולוגיה שבאמצעותה מתפילים מים מלוחים על ידי העברתם דרך ממברנות החדירות למולקולות של מים אך לא למומסים

אוקסיקלינה- שכבת המעבר בגוף המים (כגון אגם) שבתוכה משתנה ריכוז החמצן המומס באופן חריף (בדרך כלל האוקסיקלינה חופפת את התרמוקלינה).

 אזור בלתי רווי- המרחב בין פני השטח לבין מפלס מי התהום. במרחב זה הנקבובים והסדקים שבקרקעות ובסלעים אינם רווים במים בלבד אלא גם באוויר.

אזור רווי- המרחב התת-קרקעי המצוי מתחת למפלס מי התהום, ובו מלאים כל החללים במים.

אטמוספירה- שכבת האוויר העוטפת את כדור הארץ.

 אידוי- תהליך המעבר בין מצב צבירה נוזלי למצב צבירה גזי.

אלקטרודיאליזה- שיטה להפרדה בין מים לבין המלחים המומסים במים באמצעות ממברנה חצי חדירה, המצויה בשדה חשמלי המעבירה יונים טעונים בלבד.

אפקט החממה-תהליך חימום האטמוספרה הנוצר מבליעת הקרינה האולטרה סגולה הנפלטת מכדור הארץ על ידי הגזים שבאטמוספרה.

 אקווה- שכבת סלע נקבובית המכילה מים ומאפשרת זרימת מים באופן שניתן להפיק אותם ממנה בבארות.

 אקווה חופשית- מאגר מי תהום שבו מפלס המים מצוי בלחץ אטמוספרי. המפלס עשוי לעלות או לרדת עקב כניסה או יציאה של מים מהמאגר.

 אקווה כלואה- מאגר מי תהום המוגבל מלמעלה על ידי שכבה אטימה, והמים המצויים בו נתונים בלחץ הגדול מהלחץ האטמוספרי

 אקווה שעונה- מאגר מי תהום המונח על שכבה אטימה בתוך האזור הבלתי רווי.

 אקוויטרד- שכבת סלע נקבובית המאפשרת מעבר אטי של מים בתוכה, אך קשה להפיק ממנה מים.

אקוויקלוד- שכבת סלע אטימה שאינה מאפשרת למי תהום לזרום בתוכה ועל כן אי אפשר להפיק ממנה מים.

אקולוגיה- תורת הסביבה המתארת את יחסי הגומלין בין יצורים חיים ממינים שונים לבין סביבתם הפיזית.

 אקלים- אוסף התכונות המטאורולוגיות המאפיינות אזור מסוים בעולם, ובכללם טמפרטורה, משקעים, לחות, אידוי, רוח והשתנותם העונתית.

 

ב'

באר- בור אנכי באדמה המגיע לפחות עד מי התהום וניתן לשאוב ממנו מים.

באר ארטזית- באר שמימיה מתפרצים ועולים אל פני השטח, ללא שאיבה, וזאת בשל הלחץ הטבעי הקיים במי התהום.

בוהן- המקום הרחוק ביותר שחדרו מי הים המלוחים אל היבשה בתוך אקוות חופית.

בוצה- בוץ השוקע על תחתית ברכות הטיפול בשפכים ועשיר בחומר אורגני ובמינרלים

בזלת- סלע הנוצר מלבה שפרצה ממעמקי כדור הארץ אל פני השטח, והתמצקה

ביומסה- המסה הביולוגית של צמחים ובעלי חיים, המבוטאת ביחידות של משקל רטוב או יבש לנפח מים.

ביצה- מקווה מים רדוד שקרקעיתו טובענית וגדלים בו צמחים ובעלי חיים רבים. שטח הביצה מצטמצם בדרך כלל בקיץ ומתפשט בחורף.

בצורת- עמק צר וארוך שנוצר בין קווי העתק מקבילים. הבקע נוצר משקיעת הגוש המרכזי שבין ההעתקים. בקע הירדן וים המלח, הנקרא בקיצור "הבקע", מהווה קטע מהשבר הסורי אפריקני.

בקע- עמק צר וארוך שנוצר בין קווי העתק מקבילים. הבקע נוצר משקיעת הגוש המרכזי שבין ההעתקים. בקע הירדן וים המלח, הנקרא בקיצור "הבקע", מהווה קטע מהשבר הסורי אפריקני.

בריזה- רוח הנושבת באזורים הסמוכים לחוף הנובעת מקצבי חימום, וקירור שונים של היבשה והים, ביום - מן הים אל היבשה, בלילה - מן היבשה אל הים.

 

ג'

גאולוגיה- התורה העוסקת בחקר כדור הארץ, בחומרים הבונים אותו ובתהליכים המתרחשים בו.

גאות- שיטפון שבו עולים המים ומציפים את המישורים שלאורך גדות הערוץ.

גשמים חומציים- גשמים בעלי pH הנמוך מ - 5, שהם תוצאה של התמוססות גזים המכילים חנקן או גופרית

 

ד'

דה-ניטריפיקציה- תהליך החיזור של החנקן שבו הופכת החנקה (-NO3 ֹ) מולקולת חנקן גזית (N2). את התהליך עושים חיידקים.

דולמיט- סלע או מינרל המורכב מסידן, ממגנזיום ומתחמוצת הפחמן, לפי הנוסחה הכימית CAMG(CO3)2.

דיות- תהליך הפיכת המים הנוזליים לאדים (שינוי מצב הצבירה) המתרחש בפיוניות שעל גבי העלים הצמחיים.

דיספרסיה- פיזור של חלקיקים במרחב. למשל, פיזור של חלקיקים מוצקים שהיו דבוקים זה לזה עקב סילוק הגורם המלכד, או פיזור של תרכובות המומסות במים עקב זרימתם בתווך נקבובי.

דיפול- גוף או מולקולה שמשני צדיה מצויים זוג מטענים חשמליים שווים ומנוגדים.